הפינה הספרותית

מחשבות על דמות האאוטסיידר בספרי "המומינים"

18 אוגוסט, 2020
“אַתָּה מֵבִין, לַהֲמוֹן דְּבָרִים אֵין מָקוֹם בַּקַּיִץ וּבַסְּתָו וּבָאָבִיב,” אָמְרָה. “כָּל מִי שֶׁהוּא קְצָת בַּיְשָׁן וּקְצָת מוּזָר. כָּל מִינֵי חַיּוֹת לַיְלָה וְאֵלֶּה שֶׁלֹּא מִשְׁתַּלְּבִים בְּשׁוּם מָקוֹם וְשֶׁאִישׁ לֹא מַאֲמִין בְּקִיּוּמָם. הֵם מִתְחַבְּאִים כָּל הַשָּׁנָה. וְרַק כְּשֶׁהַלֵּילוֹת מִתְאָרְכִים וְהַכֹּל רָגוּעַ וְלָבָן וְכֻלָּם שׁוֹקְעִים בְּתַרְדֶּמֶת חֵרֶף – אָז הֵם מוֹפִיעִים.” (“משפחת המומינים – חורף קסום” מאת טובה ינסון. תרגום: דנה כספי)

מגפת הקורונה כפתה על כולנו ריחוק חברתי. לאנשים שמחפשים קרבה אנושית או מתקשים למצוא אותה בשגרה, התקופה הזו לא קלה פי כמה וכמה. הבידוד החברתי גרם לי לחשוב אסוציאטיבית על הדמויות שמאכלסות את העולם שבראה טובה ינסון בספריה. דמויות שמחפשות גם הן קרבה אנושית: בין אם זו הגרוק, ניני הילדה בלתי-נראית, או קטנטן (מהפיקצר’בוק “מי ינחם את קטנטן?”) שמחפש חברים. הן לא היחידות. נדמה כי בשלב מסוים, כמעט כל דמות עליה ינסון כותבת לא מוצאת את מקומה, על אף שדלת ביתם של המומינים פתוחה לכולם.

למעבר לקריאת הכתבה, לחצו על הקישור המצורף.

https://ha-pinkas.co.il/%d7%97%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a9-%d7%a0%d7%a6%d7%97%d7%99-%d7%a9%d7%9c%d7%90-%d7%a0%d7%92%d7%9e%d7%a8-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/