הפינה הספרותית

על המקום שתופסות ספריות בחיינו

14 יולי, 2019

"נשבעתי, גם בספריות אפשר, אפשר לאהב עד מות".

(נתן אלתרמן, שיר עשרה אחים)

בראש ובראשונה הספרייה הביתית- כונניות הספרים העמוסות שלנו. בסלון או בחדר העבודה, מעוצבות ומסודרות, מקשטות את הבית, או מבולגנות ומשומשות ומלאות חיים.

והספרייה העירונית וזו השכונתית שהלכנו אליה בילדותנו, אחר הצהריים עם ההורים, כדי להשתרע על הפופים או על השטיח ולבלוע חוברות קומיקס.

או זו של בית הספר, אליה נכנסו בזוגות, ובטור מסודר, תחת עינה הפקוחה של המחנכת: ספריה מחופה לוחות שעם צבעוניים, ועליהם המלצות הקריאה של הספרניות.

וכשגדלנו עוד קצת, הספרייה האוניברסיטאית שהממה אותנו ברוחבה ובאורכה, ובאווירה הסטודנטיאלית התוססת שידעה להכיל.

עם הספר פוקד את הספריות ומסתבר שגם… כותב עליהן לא מעט.

בספרות ובשירה העברית מתוארות ספריות רבות. חלקן מתוך אהדה והערצה גמורה וחלקן מתוך גיחוך, ובנימה מזלזלת.

להמשך הכתבה לחצו על הקישור המצורף 
 
.  על המקום שתופסות ספריות בחיינו