דן הנסיך והלב הנבון

תקציר:
הַכַּדּוּר הִתְגַּלְגֵּל אֶל עֵבֶר הַיַּעַר הַקָּסוּם, עַד שֶׁנִּתְקַל בְּרַגְלוֹ שֶׁל טַוָּוס לָבָן, שֶׁעָמַד עָצוּב הַרְחֵק מֵחֲבוּרַת טַוָּוסִים צִבְעוֹנִיִּים… דָּן הַנָּסִיךְ הִבְחִין בּוֹ, עָצַר וְשָׁאַל: "מַדּוּעַ הִינְּךָ עָצוּב, טַוָּוס כָּל כָּךְ יָפֶה וְטָהוֹר?" עָנָה לוֹ הַטַּוָּוס הַלָּבָן: "אֵינְךָ רוֹאֶה? כָּל חֲבֵרַי הַטַּוָּוסִים מִתְגָּאִים בִּשְׁלַל צִבְעֵיהֶם הַזּוֹהֲרִים בַּשֶּׁמֶשׁ, וְרַק אֲנִי לָבָן, רַק לִי יֵשׁ צֶבַע אֶחָד בִּלְבַד." דָּן הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ וְהֵשִׁיב לוֹ: "לְךָ אוֹמְנָם יֵשׁ רַק צֶבַע אֶחָד, לָבָן, זֶה צֶבַע צַח וְטָהוֹר… בִּשְׁעוֹת הַחֲשֵׁכָה אַתָּה, כְּמוֹ מַלְאָךְ, מֵאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ לַטַּוָּוסִים הַצִּבְעוֹנִיִּים. הִינְּךָ יָחִיד וּמְיוּחָד וְאֵין עוֹד אֶחָד כָּמוֹךָ."

עותקים