המחנה השביעי שלי : הישרדותו של יהודי פולני בגטו ובמחנות

תקציר:
‫ "לא סבלתי נפשית כי ברוחי לא הייתי נוכח במחנה. חיזקתי את רוחי בזיכרונות מן השנים הטובות ומן השעות שביליתי עם הקרובים לליבי... הו! רגעים כה נפלאים, נפלאים! כמזור גואל ומרגיע את פצעי הגוף והנשמה. נזכרתי שהייתי, ואני עדיין, בן אדם ...אולי, אולי, אפגוש שוב בשתי הנפשות היקרות לי ביותר". בלא פחות משבעה מחנות ריכוז והשמדה נכלא היהודי הפולני נח (נתן) זֵ’לֵכוֹבֶר בשנות מלחמת העולם השנייה. עם פלישת צבא גרמניה לפולין וכיבוש עיר הבירה חווה נח, איש ורשה, את מדיניות ההדרה והנישול הגרמנית כלפי היהודים. בנובמבר 1940 נכלא עם אשתו בַּלבּינה ובִתו סטֵלה וקרוב ל־500,000 יהודים בתחום גטו ורשה – הגטו הגדול באירופה. האישה והבת אבדו בימי הגירוש הגדול של יהודי ורשה בקיץ 1942, והוא נותר לבדו להתמודד עם איום ההשמדה והרדיפה הנאצית. עם פרוץ מרד גטו ורשה באפריל 1943 הועבר נח ללוּבּלין ונכלא במחנה שדה התעופה הישן ובמחנה הריכוז וההשמדה מיידנק, ובו שהה ארבעה חודשים רוויי ייסורים וסבל. באוגוסט 1943 שולח למחנה אושוויץ ומשם למחנה הלוויין יאווישוביץ, ובמשך יותר מ־ 16 חודשים הועבד בחפירות וביציקת יסודות למבנים, בהנחת פסי רכבת ובכריית פחם. בינואר 1945, עם התקרבות כוחות הצבא האדום, פונו אסירי מחנות אושוויץ בצעדת מוות לתחום הרייך הישן. -- מהכריכה האחורית.

עותקים