כניסה
המלצות הצוות

הפרטים שהושמטו -תומס ה' אוגדן

  2   הפרטים שהושמטו -תומס ה' אוגדן

 

לידת ילד, מסתבר, לא הופכת אוטומטית אישה לאימא. האגרוף הקמוץ של אותה אישה, כך עולה מן הספר, יכול היה להיות בנסיבות חיים אחרות יד פתוחה ואצבעות זקופות, אבל כשהאלימות הפיזית מופנית כלפי ילדיה, בשר מבשרה, הכאב הוא חד וצורב.

האירוע המכונן של הרומן מתרחש מיד עם פתיחתו, והוא מתאר אלימות קיצונית של אם כלפי בנה: לאחר שכל מאמציה של מרתה ברומפמן לגמול את בנה בן האחת עשרה ממציצת אצבע עולים בתוהו, היא מתנפלת עליו בהתקף של זעם וטירוף עם סכין שלופה. האירוע הזה מסתיים במוות, ולא של הבן הסורר, והוא מהווה את הבסיס לרומן המשפחתי העצוב, הרגיש והיפה הזה. 


מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין, אומרים. הרומן נותן לנו דוגמה הפוכה, של מי שנכוותה ברותחין בילדותה, כשהיא חוותה התעללות מינית קשה מצד אביה, אך בבגרותה היא מתקרבת שוב אל הרותחין ואל התופת. הפעם, למרבה האימה, מן הצד השני של המתרס, כשהיא מתעללת בילדיה שלה. רבות נכתב על אנשים שחוו התעללות בצעירותם, ובבגרותם הפכו למתעללים בעצמם, והספר מיטיב להמחיש זאת. ההשפעות ההרסניות של ההתעללות שחוותה מרתה בילדותה באים לידי ביטוי באישיותה המבוגרת: יחסים זוגיים נטולי אהבה, מחלת נפש שמתפרצת כמו לבה רותחת מפעם לפעם ומכלה כל מה (ומי) שנקרה בדרכה, ובעיקר יחס מחפיר כלפי ילדיה, בסקלה שנעה בין אדישות והתנכרות להתעמרות והתעללות. 


זהו ספר הפרוזה הראשון של ד"ר תומס ה' אוגדן, פסיכואנליטיקאי במקצועו, אשר כתב כמה ספרי עיון בתחום. אוגדן יודע לספר סיפור, והוא כתב רומן משפחתי רגיש וכואב על נישואים נטולי אהבה, על מערכת יחסים מעורערת בין שתי אחיות ומנגד גם על מערכת יחסים תומכת בין אח ואחות, על חיים בצל מחלת נפש ובעיקר על השפעותיה ההרסניות של התעללות בילדים בתוך המשפחה. מפעם לפעם המספר הכול יודע מתאר בפני הקורא את התרשמותו מן הדמויות במקום לתת לו להסיק זאת בעצמו מן הדיאלוגים, מהתנהגותן ומהתנהלותן, וזה העקב אכילס הבולט של הרומן, לדעתי.


הפרטים שהושמטו הם הפרטים שלא ידועים לנו בתחילה. וכך, בין שאר הפרטים שהולכים ונחשפים בפני הקורא, מתברר שמאחורי דמותה השטנית של מרתה, כפי שהיא מתוארת בפתח הרומן שעה שהיא מתנפלת על בנה עם סכין שלופה, מסתתרת אישה פגועה שחוותה התעללות קשה בילדותה. אוגדן מתמקד דווקא בפגיעה החמורה של מרתה בסובבים אותה, בעוולות שגורם האדם הפגוע ליקיריו. הוא משרטט דמות של אישה אומללה שההתעללות שהיא חוותה בילדותה פשוט מוטטה את חייה, ועל הדרך גם את חיי יקיריה. אתה יכול להשתקם, כביכול, ללמוד, לעבוד, להתחתן ולהוליד ילדים, אבל ההשפעה של ההתעללות תיתן בסופו של דבר את אותותיה.

דן יוספן