המלצות הצוות

רכבת הבוקר לפריז

הורד  רכבת הבוקר לפריז

רכבת הבוקר לפריז מאת: ז'אן-פיליפ בלונדל.

לפעמים די בפגישה מקרית קטנה עם דמות שולית מעברנו כדי להציב מולנו מראה ולעמת אותנו מול ההחלטות החשובות של חיינו. לססיל זה קורה. האדם שמתיישב מולה ברכבת הוא לא אחר מאשר פיליפ, עמו היא ניהלה רומן בוסר פוצע לפני עשרים ושבע שנים. אז, במהלך חופשתם בלונדון, הוא בגד בה עם אישה מקומית שהכיר בבר, ואף הגדיל לעשות והציג את ססיל כאחותו. תקרית הבגידה היא בבחינת אירוע טראומתי שהיא לא מסוגלת לשכוח, למרות השנים הרבות שחלפו.

ועכשיו, איך מעבירים את הנסיעה הארוכה במחיצת האורח הבלתי קרוא שהמבט הנבוך בעיניו מסגיר שהזיהוי הדדי? עוברים מקום? ממלמלים כמה מילות נימוס ומשפילים מבט לרצפה? מישירים מבט ומדברים על הבגידה ההיא? ואם מדברים, האם עשרות השנים שחלפו יגשרו על האיבה ועל העוינות? ובכלל, המרחק בין אהבה לשנאה קצר מאוד, אם כי הרבה יותר קל להפוך אהבה לשנאה מאשר להפך. האם הפגישה הבלתי צפויה דווקא תפתיע ותפעל בכיוון ההפוך, לאור העובדה ששניהם שבעי אכזבות בחייהם האישיים?

דברים משתנים. לפני למעלה משני עשורים ססיל הייתה בחורה אפרורית, חסרת ייחוד, ופיליפ היה עלם חמודות מושך ובלתי מושג. עכשיו ססיל היא אשת קריירה נאה, מטופחת ומצודדת, ופיליפ הוא מוכר טלוויזיות כרסתן, מקריח ומובס. אז מי אמר שאין ארוחות חינם? הרי נקמה היא מעדן שאוכלים אותו קר, והנה תהפוכות החיים הציבו בפני ססיל ארוחת גורמה קרה.

הספר כתוב בפרקים מתחלפים, בשתי זוויות מבט, שלו ושלה. ההיתקלות הבלתי צפויה מעמתת את ססיל ופיליפ מול הבחירות של חייהם. וכך, בנוסף לאירועי התקרית הטראומתית ההיא, אנו מקבלים גם את סיפורם האישי. את אכזבותיהם, את כישלונותיהם, את מערכת היחסים הבעייתית שלהם עם ילדיהם, את המרירות שמבצבצת מכל פינה מאובקת בחייהם.

הספר מורכב ממשפטים קצרים, לעתים קצרצרים - בני שתיים שלוש מילים. ועדיין, לכל מילה יש משמעות, בבחינת ההפך הגמור מזרם התודעה שמאופיין במשפטים ארוכים שנמתחים על פני עמודים שלמים. אם תרצו, זרם התודעה מול זרם ההודעה. דוגמיות קטנות: "רוב האנשים מצוידים במקש מחק עליו הם לוחצים כשהמוח שלהם עומד על סף רתיחה מרוב חרפות ופצעים. ואז נעלמים אגפים שלמים של החיים. פנים, שמות, כתובות. הכול יורד במרזב לכיוון תעלות הביוב של הבלתי מודע" (עמוד 34). "אף אחד לא אמר לנו שהקושי הכי גדול זה לא הפרידות אלא הדעיכה. ההתפוררות של מערכות יחסים. הכול נהיה מין ביצה תובענית שבתוכה אתה כבר לא יכול לדעת מה אתה אוהב ומה אתה שונא" (עמוד 60).