שובי נפשי
"שובי נפשי", ספרה ה- 13 של יהודית רותם, מבכירות הסופרים בארצנו ואחת האהובות שבהם, הוא המרגש והנפלא מכולם.
רותם טווה כאן ביד אמן סיפורי חיים של שתי נשים, כשהיא מצליבה ביניהם, מחברת מקשרת – וביותר ממובן אחד. יולי, הדמות הראשונה, היא עובדת זרה מאוקראינה. היא נמלטת מחיי דלות בארצה, להם נוספת התעמרותו של אבי בניה. היא מחפשת מקלט ומגיעה לתל אביב עם בנה הקטן. יולי רוקמת מערכת יחסים עם פליט אריתראי, שמציאות חייו בארץ מולדתו הייתה קשה אף היא. הדמות השנייה היא דמותה של שלי, אישה חרדית לשעבר, אשר התאלמנה לא מכבר מיואל. לאחר מותו של יואל, ליבה חיפש מזור לבדידות. מפגש מקרי עם גבר מעולם חייה הקודמים, שבין משפחתו ומשפחתה היו קשרי חיתון, הוליד רומן בעייתי עם גבר נשוי. האם זהו המזור אותו ביקש ליבה למצוא?
הספר מרגש מאוד והוא כתוב נפלא. גם כאן, בדומה לספריה האחרים, בולטת שליטתה של הסופרת במכמני השפה העברית ובמקורותיה היהודיים. מה שמייחד ומעצים את חווית הקריאה בספר הנפלא הזה, הם הפרטים האוטוביוגרפיים האישיים כל כך שרותם משלבת בספר. בזמן הקריאה חשבתי לעצמי שלא בכדי שמה של אחת הגיבורות הראשיות הוא "שלי"...
גם בספר זה רותם לא חוסכת ביקורת מהעולם החרדי, ביקורת ששזורה כחוט השני בספריה, אך את הביקורת היא מעבירה בדחילו ורחימו, עם הרבה רגישות, כבוד והערכה ליהדות, להבדיל מהצורה הבוטה שמאפיינת סופרות אחרות שפרשו מהעולם החרדי.
כיין המשתבח עם השנים, איכויות הכתיבה של רותם הולכות ומאמירות לגבהים חדשים עם כל ספר חדש ודומה שהיא שוברת את השיא של עצמה עם כל לידה של ספר פרי עטה. ולנו, הקוראים, לא נותר אלא להמתין לספרה הבא.
דן יוספן.
